המרוץ למיליון נחת ברומא את הנחיתה הראשונה שלו.
אני רואה את המתחרים רצים ברחובות העיר והכיכרות ונזכר בביקור שלי בעיר היפה הזו.
ברומא ביקרתי לפני 13 שנים. זו אחת הערים האהובות עליי ביותר. עיר יפה, תרבות עשירה, יופי עוצר נשימה
כשאני רואה את המירוץ, אני נזכר איך בדיוק באותן כיכרות ביקרנו אשתי ואני בירח הדבש שלנו.
אני הצלם, שמשתמש עוד במצלמת פילם והיא המדריכה שמסבירה לי מה אני רואה.
הייתי המום, מהיופי של העיר, מהמבנים המיוחדים, מכמות המתמטיקה והמחשבה שהיו בעיר ומאלו שהגו חלק מהמבנים האלו. קיסרים ואומנים כאחד, לפעמים אותו אחד.
הייתי מרותק לסיפורים של אשתי, לידע העצום שלה ולמשיכה שלה עצמה למקום.
המלון שלנו לא היה מפואר כי את הפאר ראינו ברחובות. אכלנו קנלוני אצל אנג'לו על מפות משובצות במסעדה פינתית קטנה. מסעדה שלקח לנו יומיים למצוא וביקרנו בפנתאון אחד המבנים המיוחדים ביותר שאני מכיר. מבנה שמבחוץ נראה כמו מבנה רגיל אבל כשנכנסים הנשימה נעתקת.
בשביל ללמוד על המבנה, הצטרפנו להדרכה במקום שגרמה לי לאהוב את המקום עוד יותר.
את כמות המחשבה שהושקעה בו, מבנה שאפילו הברברים שכבשו את רומא לא נגעו בו בגלל שהבינו את חשיבות המבנה.
באותו טיול ביקרנו כמה פעמים בפנתאון ואני מחכה לביקור חוזר בו, יחד עם אשתי.
לעבור בפיצה שליד הפנתאון ולקחת סלייס, אולי שניים של אחת הפיצות הטעימות ביותר שאכלתי בחיי.
מעיין חידוש נדרים...
רצפת הפנתאון עשויה מאבן שיש מיוחדת בצבע אדום שהרומאים כל כך אהבו עד שהם גמרו אותה לחלוטין בטבע וכיום הערך שלה יותר גבוה מזהב, יותר מזה, אם מוצאים חתיכה מאבן השיש הזו יש להחזירה לאיטליה.
בגלל זה אי אפשר להשתמש בחצובה במקום ובגלל זה השתמשתי בסרט עם רגישות גבוהה לצורך הצילום הזה.
עוד עובדה מגניבה על המקום החכם הזה, הכיפה במקום פתוחה במרכזה וכשגשום המים נכנסים אבל לא מציפים את המקום אלא מתנקזים לתוך פתחים ברצפה. ניקוז המים האלו הוא דרך פסל פה האמת. ליד הטיבר.
צולם בcanon eos 1n | tamron 18-35 | kodak t-max 3200
